בכור

Noun

בְּכוֹר • (b'khór) m (plural indefinite בְּכוֹרִים‎ or בְּכוֹרוֹת‎, feminine counterpart בְּכוֹרָה‎)

1. firstborn
   • Numbers 3:40, with translation of the Jewish Publication Society:

     ‏וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה פְּקֹד כָּל־בְּכֹר זָכָר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן־חֹדֶשׁ וָמָעְלָה וְשָׂא אֵת מִסְפַּר שְׁמֹתָם׃‎‎

     vayómer YHVH 'el-moshé p'kód kol-b'khór zakhár liv'néi yisra'él miben-khódesh vamá'la v'sá 'ét mispár sh'motám.
     wayyṓmer YHWH ʾel-mōše pəqōḏ kol-bəḵōr zāḵār liḇənē yiśrāʾēl mibben-ḥṓḏeš wāmā́ʿlā wəśā ʾēṯ mispar šəmōṯām.

     And the LORD said unto Moses: 'Number all the first-born males of the children of Israel from a month old and upward, and take the number of their names.

Etymology

From Hebrew בְּכוֹר‎.

Noun

בכור • (bkhor) m, plural בכורים‎ (bkhorem)

1. firstborn son