אמורא

See also: אַמורא‎

Aramaic

Noun

אֲמוֹרָא • (amora) m (plural אמוראים‎)

  1. speaker
    • בראשית רבה ע, טז
      [כט, יז] "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת", אֲמוֹרָאֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תִּרְגֵּם קוֹדְמוֹי: וְעֵינֵי לֵאָה הֲווֹ רַכִּיכִין, אֲמַר לֵיהּ: עֵינוֹהִי דְּאִימָּךְ הֲווֹ רַכִּיכִין
  2. (historical, Judaism) One of the Amoraim, sages of the Gemara.

Hebrew

Etymology

Borrowed from Aramaic אֲמוֹרָא‎ (“speaker”).

Noun

אָמוֹרָא • (amorá) m (plural indefinite אָמוֹרָאִים‎)

  1. (historical, Judaism) One of the Amoraim, sages of the Gemara.

Yiddish

Noun

אמורא • (amoyre) m, plural אמוראים‎ (amoyroyem)

  1. (nonstandard) Unpointed form of אַמורא‎ (amoyre).
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.