רוקן

Hebrew

Verb

רוֹקֵן • (rokén) (pi'el construction)

  1. to empty (something)

Conjugation

Conjugation of רוֹקֵן (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: לְרוֹקֵן‎
  • action noun: רִיקוּן‎
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first רוֹקַנְתִּי‎ רוֹקַנּוּ‎
second רוֹקַנְתָּ‎ רוֹקַנְתְּ‎ רוֹקַנְתֶּם‎ רוֹקַנְתֶּן‎
third רוֹקֵן רוֹקְנָה‎ רוֹקְנוּ‎
present מְרוֹקֵן‎ מְרוֹקֶנֶת‎ מְרוֹקְנִים‎ מְרוֹקְנוֹת‎
future first אֲרוֹקֵן‎ נְרוֹקֵן‎
second תְּרוֹקֵן‎ תְּרוֹקְנִי‎ תְּרוֹקְנוּ‎ תְּרוֹקֵנָּה‎1
third יְרוֹקֵן‎ תְּרוֹקֵן‎ יְרוֹקְנוּ‎ תְּרוֹקֵנָּה‎1
imperative רוֹקֵן רוֹקְנִי‎ רוֹקְנוּ‎ רוֹקֵנָּה‎1
notes
  1. Uncommon in Modern Hebrew.

Verb

רוֹקַן • (rokán) (pu'al construction)

  1. to be emptied

Conjugation

Conjugation of רוֹקַן (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: —
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first רוֹקַנְתִּי‎ רוֹקַנּוּ‎
second רוֹקַנְתָּ‎ רוֹקַנְתְּ‎ רוֹקַנְתֶּם‎ רוֹקַנְתֶּן‎
third רוֹקַן רוֹקְנָה‎ רוֹקְנוּ‎
present מְרוֹקָן‎ מְרוֹקֶנֶת‎ מְרוֹקָנִים‎ מְרוֹקָנוֹת‎
future first אֲרוֹקַן‎ נְרוֹקַן‎
second תְּרוֹקַן‎ תְּרוֹקְנִי‎ תְּרוֹקְנוּ‎ תְּרוֹקַנָּה‎1
third יְרוֹקַן‎ תְּרוֹקַן‎ יְרוֹקְנוּ‎ תְּרוֹקַנָּה‎1
imperative — — — —1
notes
  1. Uncommon in Modern Hebrew.

Verb

רוקן \ רֻקַּן • (rukán) (pu'al construction)

  1. Alternative form of רוֹקַן (rokán)

Conjugation

Conjugation of רוקן \ רֻקַּן (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: —
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first רוקנתי \ רֻקַּנְתִּי‎ רוקנו \ רֻקַּנּוּ‎
second רוקנת \ רֻקַּנְתָּ‎ רוקנת \ רֻקַּנְתְּ‎ רוקנתם \ רֻקַּנְתֶּם‎ רוקנתן \ רֻקַּנְתֶּן‎
third רוקן \ רֻקַּן רוקנה \ רֻקְּנָה‎ רוקנו \ רֻקְּנוּ‎
present מרוקן \ מְרֻקָּן‎ מרוקנת \ מְרֻקֶּנֶת‎ מרוקנים \ מְרֻקָּנִים‎ מרוקנות \ מְרֻקָּנוֹת‎
future first ארוקן \ אֲרֻקַּן‎ נרוקן \ נְרֻקַּן‎
second תרוקן \ תְּרֻקַּן‎ תרוקני \ תְּרֻקְּנִי‎ תרוקנו \ תְּרֻקְּנוּ‎ תרוקנה \ תְּרֻקַּנָּה‎1
third ירוקן \ יְרֻקַּן‎ תרוקן \ תְּרֻקַּן‎ ירוקנו \ יְרֻקְּנוּ‎ תרוקנה \ תְּרֻקַּנָּה‎1
imperative — — — —1
notes
  1. Uncommon in Modern Hebrew.

Yiddish

Etymology

From Old High German rucki, but lacking the umlaut found in German Rücken.

Noun

רוקן • (rukn) m, plural רוקנס‎ (rukns)

  1. back (the rear of body)

See also

This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.