דיכא

Hebrew

Root
ד־כ־א‎

Verb

דיכא \ דִּכֵּא • (diké) (pi'el construction, passive counterpart דוכא \ דֻּכָּא‎)

  1. to oppress, to subjugate
  2. to crush, to overpower, to suppress
  3. to cause depression

Conjugation

Conjugation of דיכא \ דִּכֵּא (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: לְדַכֵּא‎
  • action noun: דיכוי‎
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first דיכאתי \ דִּכֵּאתִי‎ דיכאנו \ דִּכֵּאנוּ‎
second דיכאת \ דִּכֵּאתָ‎ דיכאת \ דִּכֵּאת‎ דיכאתם \ דִּכֵּאתֶם‎ דיכאתן \ דִּכֵּאתֶן‎
third דיכא \ דִּכֵּא דיכאה \ דִּכְּאָה‎ דיכאו \ דִּכְּאוּ‎
present מְדַכֵּא‎ מְדַכֵּאת‎ מְדַכְּאִים‎ מְדַכְּאוֹת‎
future first אֲדַכֵּא‎ נְדַכֵּא‎
second תְּדַכֵּא‎ תְּדַכְּאִי‎ תְּדַכְּאוּ‎ תְּדַכֶּאנָה‎1
third יְדַכֵּא‎ תְּדַכֵּא‎ יְדַכְּאוּ‎ תְּדַכֶּאנָה‎1
imperative דַּכֵּא‎ דַּכְּאִי‎ דַּכְּאוּ‎ דַּכֶּאנָה‎1
notes
  1. Uncommon in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.